<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקצ"א</h1>
<h2>דף קטז.</h2>
דברים העשויין להשאיל ולהשכיר דלא אזלינן בתר אומד וראיית העין במקום שיודעין העולם שרגיל הוא להשאילן. כי יש דברים שאדם רגיל להשאילן ואע"פ דלא אמר ביד מי שנמצאו השאילו לו. אלא חזינן למי משאילו. ואע"פ שהוא משאיל למי שאינו רגיל אצלם. אין אנו רואין חפציו ביד בני אדם נוהגת של אילו לא היה משאיל. כאותן שאינן שואלים יד ביד. וכל שכן אם ביד שונא אתה רואה שאין לומר בהן (השאל) [השאיל] לו. וכל מי שמפרש לשום דבר עשוי להשכיר הוא חפץ. ומשום הכי לכל אדם אין בו חזקה טועה הוא. שאין בו לילך כי אם אחר שאנו רואים למי הוא משאיל ולמי אינו משאיל וליתן טעם לזה לא היה משאיל או מפני שהיה (דחוק) [רחוק] אי נמי לזה היה משאיל מפני שיודע לשומרו. וזה לא היה גס בו ומקרב אצלו לשם נאמר שלא בשאלה בא לידו. והיינו דאמרי' בכמה מקומות דרבא אפיק זוזא דסרבלא וסיפרא דאגדתא מיתמי בדברים העשויין להשאיל ולהשכיר. למי שהיו יודעין שתולין [ששואלין] אצלו. ומעתה יש לנו ליתן לב לכל אחד כי אורחיה. כי יש מפרשים כי אותו חפץ עשוי הוא להשאיל ולהשכיר. וטעות בידם. דהא מעשים בכל יום דלאו מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר הם. ועוד שבאותן הימים הן עשויין להשאיל ולהשכיר. הכי נמי להיוו. אלא היו יודעי' באותו האיש שהיה משאיל לו. ואין לך לנטות [ימין] ושמאל דבענין זה הדבר תלוי.
